Page 6 - גילוי דעת

כיבוד ההורים של התלמידים
אבינועם הרש - מחנך | קפה הפוך וחינוך סיפורים
על פתרון יצירתי אחר שימנע ממך את הפדיחה". הוא הסתכל עליי ואני קולט על המבט שלו שהוא בכלל לא מבין מה אני רוצה ממנו: "פדיחה של מה?" שאל אותי ברצינות. עכשיו אני הייתי נבוך ולא הבנתי מה לא היה כאן ברור: "פדיחה, אתה יודע...שכאילו אבא שלך לא כל כך
דובר את השפה ואין לו מקצוע".
הוא המשיך להסתכל עליי ואמר לי בחיוך: "בוא תקשיב משהו: אבא שלי, כמו שאתה רואה אותו, היה אחד מהמנהיגים של הקהילה שלנו באתיופיה. היה לו מעמד. היה לנו שם בית שנחשב ענק. רכוש. הכול. אבא שלי החליט שהוא רוצה להעלות לארץ ישראל ולימד אותנו שיש בחיים דברים שחשובים יותר מכסף ומקהילה, כמו האהבה לארץ. בדרך למטוס ועד לכאן הוא החזיק את כל המשפחה, עודד אותנו, תמך בנו. אבא שלי הוא סלע. אתה חושב שאני מתבייש
בו כי אין לו כאן בארץ עבודה???"
בעיטה בבטן. שתקתי. לא אמרתי כלום. דמעות בעיניים. הוא המשיך: "אבל אתה יודע מה כן?"
“מה?" שאלתי, עדיין בהלם.
“אני רוצה לכבד את אבא שלי. אני רוצה שהוא יהיה הראשון. ובמקום לספר על העבודה שלו, הוא יספר על מה שהוא היה באתיופיה ועל המסע לארץ. הוא
ידבר ואני אתרגם אותו".
בסוף השיחה, במשך שלוש דקות כל התלמידים בכיתה עמדו ומחאו לו כפיים.
התלמיד הזה אגב, כך שמעתי מתלמיד אחר שלי שפגשתי ודיברנו, יצא לקורס קצינים בצנחנים.■
avinoam811@gmail.com
של אמא שלו בטקס ההשבעה ושאלתי את הכיתה: "האם יש כאן מישהו שיצא לו פעם לנשק את הרגליים של ההורים שלו?". והתלמידים הסתכלו עליי המומים. לנשק מה? המחנך הכול בסדר איתך? והראיתי להם את הנשיקה שנישק ח"כ גדי יברקן את אמא שלו. כמה מהם צחקקו במבוכה כי מי באמת מנשק את
הרגליים של אמא שלו?
חשבתי על התלמיד ממוצא אתיופי שלי. אחרי שקבענו לערוך בכיתה את 'יום המקצועות' שבו כל תלמיד מזמין את אביו לדבר בפני כל הכיתה על המקצוע שלו, וכבר שלחנו הזמנות לכל ההורים, פתאום הרגשתי חסר אחריות שלא חשבתי שמן הסתם התלמיד הזה הולך להיות נבוך מאוד. שאר התלמידים יציגו לראווה את ההורים שלהם, והוא מן הסתם יתבייש באבא המבוגר שלו שבקושי יודע מילה בעברית. קראתי לו ואמרתי לו בהפסקה: "תשמע, עשיתי קצת שטות ואני מצטער שרק עכשיו אני עולה על זה. כבר שלחנו הזמנות ואי אפשר עכשיו לבטל. אם לא הולך להיות לך נעים, אפשר לחשוב ביחד
באמצע אסיפת הורים התלונן תלמיד שלי שאינו מספיק את כל החומר בבית. אבא שלו, שישב לידי, אמר: "זה לא נכון, אתה כל הזמן משחק פורטנייט, ואז צופה בטלוויזיה, ואז גולש במחשב, ואז מתעסק בסמארטפון שלך, אל תגיד לי 'אין לי זמן'!". התלמיד, לא אהב, בלשון מעטה, את התשובה הזו. הוא הסתכל על אביו במבט זעוף ואמר לו: “יאללה
יאללה שלך, כבר. שמענו אותך".
הייתי בהלם. לא הבנתי מאיפה החוצפה הזו הגיעה בכלל ומה נהיה? כאילו בן אדם, זה אבא שלך! איפה הכבוד? איפה
דרך ארץ?
נזכרתי שפעם תלמיד אמר לי: "היום, קרן (שם בדוי), באה לאסוף אותי". אני חשבתי שקרן זו אחותו הגדולה, או ידידיה של המשפחה או משהו בסגנון. עד שהבנתי שקרן זו אמא שלו. ככה. "קרן"? לא הבנתי ממתי ילד קורא לאמא שלו בשמה הפרטי. מובן שלא אמרתי כלום ובחרתי שלא להתערב בהחלטה שגם ככה אין לי
מנדט בקבלה שלה.
פעם אחרת נסעתי באוטובוס וראיתי אמא ובת נוסעות יחד. הבת הייתה שקועה בנייד שלה והאמא ניסתה לדובב אותה. לפי השיחה שלהן הבנתי שהן הולכות לקנות לבת בגדים בקניון. האמא שאלה את הבת: "נו, את יודעת כבר מה את רוצה לקנות לעצמך?" והילדה ענתה בקוצר רוח: "אמא, אל תתערבי! אני כבר אסתדר לבד". חשבתי על זה שבטח האמא הולכת עם הילדה שלה לקניון מפני שהיא מתכוונת לשלם לה על הבגדים. אז מאיפה החוצפה הזו מגיעה?!
למחרת נכנסתי לכיתה נסער כולי. בדיוק התקשורת עסקה בנשיקה המפורסמת של ח"כ גדי יברקן שנישק את הרגליים
אבא שלי החליט
שהוא רוצה להעלות לארץ ישראל ולימד אותנו שיש בחיים דברים שחשובים יותר מכסף ומקהילה, כמו האהבה לארץ. בדרך למטוס ועד לכאן הוא
החזיק את כל המשפחה, עודד אותנו, תמך בנו. אבא שלי הוא סלע
דירת שלהבת בישיבת ההסדר קרני שומרון
שילוב לחיי חברה באוירה תורנית תמיד חלמת להיות חלק מישיבת ההסדר?
בס"ד
לגור בדירה בישיבה בליווי צוות מקצועי חם ותומך?
אם כן, מוקוקמך איתנו ):):
מיועד לאנשים עם מש"ה, שיקום, אוטיזם בתפקוד גבוה
noia8971@walla.com // 050-9222352 לפרטים: עו"ס נעה זילברמן בשיתוף ומימון משרד הרווחה. מנוהל ע"י ישיבת ההסדר מפעילת נופשון שומרון
ל׳ שבט ה'תשפ״א
6|