Page 24 - גילוי דעת

דרום אדום | עו״ד איתמר בן גביר
יו"ר עוצמה יהודית ומועמד ברשימת הציונות הדתית לכנסת
משטרה שישולבו בנקודות המשטרה השונות בעיירות הנגב. משאבי המפלג לפשיעה לאומנית בימ”ר ש”י יועברו
לימ”ר הייעודי שיוקם בדרום.
ב. קביעת עונשי מינימום בחוק לפשעים שהם מכת מדינה. לא יתכן שגנבי נשק וגובי דמי החסות ישוחררו אחרי ימים ספורים בלבד ע”י מערכת המשפט. ללא עונשים מרתיעים אי אפשר למגר את
הפשע.
ג. נוכחות קבועה לאורך שעות היממה של כוחות מג”ב בתוך הריכוזים – לחזק את תחושת הביטחון ולהגביר את אכיפת החוק. פלוגות מג”ב יפטרלו בין הריכוזים ה”מועדים לפורענות”, מה שיביא להגברת האכיפה וחיזוק תחושת
הביטחון בקרב התושבים.
ד. הקמת בית משפט מיוחד לעבירות פרוטקשן וגניבות רכוש. בגלל העומס במערכת המשפט ובגלל העובדה כי מדובר בעבירות שהן מכת מדינה שמתבצעות על רקע לאומני, יוקם בית משפט ייעודי שיזרז את הטיפול ומיצוי
הדין מול העבריינים.
אז נכון, עוד ועוד פוליטיקאים הציגו תוכניות שונות ומגוונות. אך אותי אתם מכירים. אני לא מגיע כדי להצהיר הצהרות ומחר לשכוח מה היה תוכנן, אלא ליישם. לאחר כניסתי לכנסת אדרוש מראש הממשלה לנעוץ בקווי היסוד הקואליציוניים את השבת הביטחון לתושבי הדרום. אך כל זה תלוי בכם; אם תצביעו לציונות הדתית – אין זו אגדה. ■
חופשית לעשות ככל העולה על רוחם. באישור הפרקליטות, כמובן.
המקרה הנוסף הוא האונס המזעזע שאליו נחשפנו לפני שבוע וחצי בלבד: שלושה פושעים, או ליתר דיוק, שלושה מחבלים, פרצו לבית ביישוב קטן בדרום. במהלך הפריצה, נכנס אחד מהעבריינים לחדר שבו ישנה ילדה בת 10 ואחיה, ואנס אותה בברוטאליות מזעזעת. אביה של הילדה, סיפר בדמעות כי גם לו רצה לא יכול היה להגן על ביתו הקטנה, שכן כל מעשה שהיה עושה – עלול היה לגזור עליו ניהול
משפט ארוך וסכנה במאסר.
ועוד לא הגענו לפרוטקשן. “איתמר, אין בעל עסק בדרום שלא סובל מזה”, אמר לי בעל חנות במהלך ביקורנו. “אבל אנשים מעדיפים לנשוך שפתיים ולשלם, מאשר שישרפו להם את העסק. למשטרה אין מה
ללכת, זה בזבוז זמן”. ***
לא עוד. לא במשמרת שלי. ככל שתהיה לי ההשפעה, וההצבעה לציונות הדתית תהיה גבוהה יותר, לא אהיה מוכן לקבל מציאות שבה מאות אלפי אזרחים יחיו בתחושת פחד יומיומית בגלל כמה כנופיות. השבוע הצגתי את התוכנית המקיפה של “עוצמה יהודית” להשבת המשילות בדרום ומיגור הפשיעה. הנה כמה מהסעיפים העיקריים
בתוכנית:
א. המשטרה תקים ימ”ר ייעודי לעבירות של פרוטקשן, גניבות, אלימות, הפרות סדר, ואירועים ממניעים לאומניים ותתקצב יחידה זו במיליוני שקלים. נוסיף חוקרים, מבנים, ניידות, וקציני
השבוע הגעתי יחד עם כמה עשרות פעילים לסיור נרחב בדרום. הגענו בעקבות בקשות חוזרות ונשנות של עוד ועוד תושבים שהתחננו שנגיע כדי לראות בעינינו את חומרת המצב בשטח. לפני שהגענו תיארתי לעצמי שהמצב חמור, אבל עד שלא ראיתי בעיניים, לא הבנתי עד כמה. ראשית, ראינו לפנינו אלפי דונמים רוויים במאות מאחזים בלתי חוקיים שקמו כתוצאה מהשתלטות פרועה, ובהמשך פגשנו בהטלת האימה על מאות אלפי אזרחים שומרי חוק, שפשוט חוששים לחייהם. אין לילה שעובר ללא גניבות, פריצות לבתים ויריות ברחובות.
ואם לא די בכך, מערכת אכיפת החוק כובלת את ידיהם של האזרחים ולא מאפשרת להם להגן על עצמם. הנה שתי תזכורות כואבות וטריות במיוחד, בסדר כרונולוגי: המקרה הראשון: אריה שיף, אדם מבוגר בן 70, תושב העיר ערד, ישן עם אשתו בקרוואן בסמוך לרכבו. בשעת לילה מאוחרת, שמע שיף רחשים מוזרים מחוץ לקרוואן. כשיצא החוצה, הבחין כי כמה פושעים מנסים לגנוב את הרכב. שיף, המחזיק בנשק ברישיון, חש סכנה לחייו, וירה לעבר הפורצים. כתוצאה מהירי נהרג אחד מהם. אך במקום לזכות בצל”ש על אומץ הלב שגילה ועל החתירה למגע, החליטה הפרקליטות להגיש כתב אישום דווקא נגד שיף. על אף שניתן לקבוע באופן חד-משמעי שאם שיף לא היה חותר למגע, הפורצים היו עלולים לפגוע בו, החליטו עורכי הדין האטומים בפרקליטות מחוז דרום להעמיד לדין דווקא את שיף, ולהעביר מסר ברור לפורצים: מעתה והלאה – יש להם יד
לא עוד. לא במשמרת שלי. ככל שתהיה לי ההשפעה, וההצבעה לציונות הדתית תהיה גבוהה יותר, לא אהיה מוכן לקבל מציאות שבה מאות אלפי אזרחים יחיו בתחושת פחד יומיומית בגלל כמה כנופיות.
ל׳ שבט ה'תשפ״א
24 |
מסלוח מנות / אסתי יצחקי אמנית ויוצרת מוזיקלית
אחרי שלושה ימים קיבלתי הודעת וואטסאפ קצרה ממנה. כל כך הרבה בשש מילים שיעל כתבה לי: “אסתי תודה על משלוח המנות והמכתב”. באותו הרגע ידעתי שיש שמחה גדולה בשמיים, ומלאכים רוקדים, ושמחים, ובוכים, והשכינה שורה. מאז, מגיע שפע גדול גדול אל חיי בתחומים שונים. אם יש לכם מישהו שברצונכם לפייס, תהיו אתם ראשונים לעשות את הצעד. תכינו משלוח מנות מושקע ואל תשכחו, מכתב ובו מילים חמות, מעודדות וטובות וברכת פיוס אמיתית מכל הלב...
קוראים לה יעל שם בדוי. אני כותבת ליעל שני מכתבים: במכתב הראשון אני מפרטת ומודה על כל הדברים שקיבלתי ממנה ולמדתי ממנה (והיו הרבה). שישה עמודים שנכתבים ומשתפכים להם, ואני שמחה שהם נכתבים. אני הייתי רוצה לקבל מכתב שבח שכזה. במכתב השני אני מבקשת סליחה. כמו עני בפתח, אני ניצבת ומבקשת סליחה ממנה ומהקב”ה על חלקי בפגיעה, מפייסת אותה וחותמת את המכתב בברכת שפע בשבילה “הלואי שביננו הכול יתהפך לטובה”.
יש עניין גדול מאוד לשלוח משלוח מנות ומכתב לאדם שיש לך צורך לפייס אותו. לפני שלוש שנים ארע המקרה שלי. בבוקר פורים, אחרי קריאת המגילה ולפני הסעודה, נסעתי עם בעלי לעיר אחרת. עליתי לקומה המיועדת, השארתי את משלוח המנות ליד הדלת והלכתי. הודיתי לבעלי שחיכה לי למטה, ברכב והרגשתי שמעט הוקל לי, בנפש פנימה ברגש ובלב. ערב קודם, חצות, אני פותחת מחזור של יום כיפור בתפילת “הנני העני”. אני כותבת ובוכה בוכה את חיי ומרגישה שאני ניצבת בפני רגע קדוש ונשגב. יום כיפור אמיתי.