Page 4 - גילוי דעת
P. 4
אומה לחופשי נולדה!
ממתק לשבת | הרב גבי קדוש - רב מועצה אזורית בני שמעון
בתלמוד ירושלמי [קידושין פרק א] מובא: “תני, רבי אליעזר בן יעקב אומר: ולמה אל הדלת? שעל ידי דלת יצאו מעבדות לחירות. שאלו התלמידים את רבן יוחנן בן זכאי: מה ראה העבד הזה לירצע באזנו יותר מכל איבריו? אמר להן אוזן ששמעה מהר סיני [שמות כ ב] לא יהיה לך א-להים אחרים על פני ופירקה מעליה עול מלכות שמים וקיבלה עליה עול בשר ודם, אוזן ששמעה לפני הר סיני [ויקרא כה נה] כי לי בני ישראל עבדים והלך זה וקנה אדון אחר, לפיכך תבוא האוזן ותירצע לפי שלא שמר מה
ששמעה”.
התורה נאבקת כנגד השעבוד, גם לא לזמן קצוב. גם אם תהפוכות חייך הביאוך לידי מכירתך לעבד, וגם אם מצב זה של בדיעבד הופך אצלך ללכתחילה ורוצה אתה בהמשך השעבוד, התורה קוראת לך לשוב אל הדלת, לשוב אל השמיעה הראשונית: “לא יהיה לך א-לוהים אחרים על פני”.
חג הפסח,
חירותו של יהודי מישראל היא אך ורק בחירות העצמית ושעבודו לא-לוקים, רק בקבלת עול מלכות שמיים מסוגל האדם לגלות את כוחותיו העצמיים, את
חירותו ואת נפשו הפנימית.
כל מציאות שעבוד למישהו או משהו אחר מכרסמת לך מאישיותך החירותית- הא-לוקית ויוצרת אצלך זהות כפולה, יוצרת פער בין מה שבאמת אתה לבין
חייך הזמניים.
היציאה מעבדות לחירות עומדת במרכז חייה של האומה, נתינת התורה לא תתכן בלי היציאה ממצרים ומכאן מרכזיותו
של חג הפסח.
ולכן התורה אינה מוותרת ואינה נכנעת למציאות של עבדות קבועה, וגם אם יש צורך להאריכה זה בתנאי שחוזרים ומדגישים באוזנו של העבד, דע את האמת למי אתה משועבד באמת, ומה אמור לעשות אותך בן חורין אמיתי.
חג חירות שמח.■
המדע, הרפואה, השמחה, ההנאות, הכלכלה והתקווה, שום דבר מהם לא ירד לטמיון. הכול נכון. הכול יתחדש וישתקם, רק יתברר שהקדוש ברוך הוא מניע את הכול. העולם שיברא אחר הקורונה יהיה עולם עדין יותר. עולם עניו יותר. עולם שמכיר שא-לוהים נמצא בחיינו. ואז הגדי הקטן
שוב יוכל לשמוח ולקפץ.
בפתח חג הפסח תשפ”א אני מברך אתכם, ואתם ברכו אותי, שלא יארע שום פגע ומחלה לכם ולבני ביתכם, ושנזכה לצאת מחוזקים מן התקופה האפלה הזו. ויתקיים בנו הפסוק “ההולכים בחושך
ראו אור גדול”.
חג כשר ושמח
הרע יעבור. הטוב יתגבר. בעזרת ה’ ■
כל חגנו, שבתותינו ושאר ימי החול מלאים בזכירת יציאת מצרים, מה יש ביציאת ישראל ממצרים שזוכה למקום
הנקרא גם
“חג החירות”, כל כך מרכזי בחיינו?
מזמן לפתחנו נראה שהתורה הקדימה את תפיסת
העולם המקובלת היום כחוק יסוד “חוק כבוד האדם וחירותו”.
המשפחתי והלאומי.
ניגוד הפוך לאדם בן חורין הוא “העבד”. התורה קובעת כלל בדיני עבד עברי, בסוף שש שנות עבודה יוצא לחופשי ואם חלילה התאהב העבד במציאות העבדות, מקרבים אותו אל הדלת או אל המזוזה [משקוף] ושם רוצעים את
אוזנו. מדוע?
הזדמנות להעמיק ולברר במקורות,
וממילא – גם בתוך הנפש
חג הפסח, הנקרא גם “חג החירות”,
מזמן לפתחנו הזדמנות להעמיק ולברר
במקורות, וממילא – גם בתוך הנפש
פנימה, מה משמעות מידת החירות,
וכיצד נוכל גם אנו לחוות את היציאה
פנימה, מה לחירות של חג הפסח במישור האישי,
משמעות מידת החירות.
חד גדיא בימי הקורונה
הרב חגי לונדין - רב ישיבת שדרות, מכון מאיר ומכינת עצם
האדם מגיע לכישלונות, לזקנה. לתחושה המייאשת שבסופו של כל דבר ניצב מלאך המוות. הכול נראה ללא תכלית. מה עזרו לנו הטכנולוגיה, המדע, השמחה והפיתוח האנושי? בסוף
נגיף קטן משמיד את הכול...
אבל בדיוק ברגע הזה מגיע הקדוש ברוך הוא והורג את מלאך המוות. מתברר שניתן לנצח גם את המוות. כל הדברים הטובים בעולמנו –
העולם שיברא אחר הקורונה
בתחילה יש גדי קטן. תחושה טבעית
של ילד וילדה שהחיים פשוטים וטובים.
אולם ברבות השנים אנו מתחילים
יהיה עולם עדין להתבגר ומפתחים ערמומיות חתולית
ש”אוכלת” את הגדי.
הציניות מתחילה להשתלט עלינו. ואז מגיע הכלב ונושך את החתול. הילד הופך להיות חצוף, “נושך” לכל עבר וחושב שניתן לפרוץ גבולות ללא
חשבון.
מהחיים ויהי מה.
אבל אז מגיעים המים, שטף חיי היום- יום, הפרנסה, המשפחה, העומסים – והם מטביעים אותנו. והנה בא השור, בעל חיים אימתני ש”שותה” את המים. אדם חש היבריס של הישגים והצלחה. “כבשתי הכול, הצלחתי כנגד כל הסיכויים, אני ואפסי עוד”. עד שבא
השוחט ושוחט את השור.
יותר. עולם עניו יותר. עולם שמכיר שא- לוהים נמצא בחיינו. ואז הגדי הקטן שוב
עד שהוא נפגש עם המקל שמבהיר לו
את מקומם של הגבולות והמשמעת
יוכל לשמוח בעולם. והנה באה אש – התלהבות ולקפץ. ששורפת את המקל, התחושה שלא ניתן לכבות את ההתלהבות וההתרגשות
י״ג בניסן ה'תשפ״א
4|
