Page 18 - גילוי דעת
P. 18
באמצע הלילה וסיפר לי. לא ממש הבנתי מה הוא רוצה, אבל שלחתי אותו להתיעץ עם רב מבני ברק, האדמור מפרמישלאן. הרב אמר שכנראה סבא מבקש שתניחו תפילין. כשאח שלי סיפר לי את זה, מיד החלטתי לקבל
את זה על עצמי והתחלתי להניח תפילין ולהתפלל גם בשבת.
'רמות השבים', הישוב שבו אני גר הוא חילוני, בית כנסת שכן בתוך האולם תרבות ללא מבנה משלו והמניין הלך ודעך. המייסדים לא רצו בית כנסת. התחלתי להפיח רוח חיים ולאט לאט המניין גדל.כשלא היה ספר תורה, התחלתילכתובספרוהכנסנולביתהכנסת. במשךשניםהיהבנציווקס ז"ל בעל הקורא. במשך 10 שנים לא הצלחתי למצא מישהו צעיר שישיר 'אנעים זמירות', אז אני הייתי שר אותו. אני חושב שאני המבוגר היחיד
בכל הארץ ששר את 'אנעים זמירות'".
אינך אוהב הגדרות, אבל קראתי שאתה שייך ל"כיפות השקופות" מי הם אנשי הכיפות השקופות?
"זהו זרם שצומח בישראליות, אנשים שגילו את האור ואת האמונה, ואוהבים את ההווי, אבל, נמצאים על הרצף בין העולם הדתי לעולם החילוני. יש ביניהם גם הרבה דת"לשים שלא רוצים לעזוב לגמרי שרוצים חיבור קצת אחר ליהדות ולוקחים ממנו מה שמתאים להם ומקפידים מאוד על כל
הנושאים של בן אדם לחברו".
מה אתה עושה כשאתה לא עובד?
"אני אוהב לבשל וללכת ב״שביל ישראל״ וללמוד פרקים מאלפים על הארץ בסיורים עם חברי איל דודסון מפדואל. קבוע אני נכנס למטבח לפני שבת ומוציא מטעמים, בעיקר בישול בריא, הרבה סלטים, ירקות וקטניות. אני
אוהב להיפגש עם חברים, משפחה, לארח, ולטייל".
יש לנו חבר משותף שסיפר לי שהוא
חבר שלך ב"חבקוקים", מה זה?
"החבקוקים זו קבוצת גברים שהקמתי עם חבר נפש אורי שכטר מראש צורים, שמורכבת מדתיים, חילונים וחרדים. עד לפני הקורונה היינו נפגשים יחד בימי חמישי ושישי, יוצאים לטבע, עושים התוועדויות, מתחברים
תל אביב להבין שיו"ש זה לא חומה ומגדל, זה אזור רציני
מתפתח, ובו בנייה והזדמנויות נדל"ן מרתקות ושכדאי
להשקיע בו כחלק ממדינת ישראל. הכנסתי את הפורום הזה
לכל הכנסים החשובים והגדולים שלי, אני עובד יחד עם ראשי המועצות ,היזמים, המשווקים וכל בעלי המקצוע כדי לקדם את זה. עד שערבבתי את קהילת הנדלן של יו"ש עם כלל קהילת הנדל"ן, אנשי יו"ש היו מדברים בינם לבין עצמם, ואני זכיתי להביא את הקהלים לחיבור מתוך אמונה
גדולה שזה חלק משמעותי מבניית הארץ.
לארץ ישראל ולשורשים, מתחבקים ושרים. זו קבוצה שמחוברת לטוב, בלי פוליטיקה בלי דעות קדומות, עם חיבור ואהבה. ההמנון של הקבוצה: 'למען אחי ורעי...' מתוך קבוצת החבקוקים יש לנו עוד קבוצה קטנה יותר של דתיים וחילוניים שצועדים יחד בשביל ישראל, אני מאוד מחובר לארץ,
לבנייה, לאנשים ולהליכה בשביליה".
ערן רולס הוא איש עשייה ובנייה, איש של חיבורים. הוא חותם את שיחתנו: "השליחות שלי בעולם היא לחבר בין אנשים, יש אנשים שעסוקים בלהפריד ולפלג, אני עסוק בלבנות ולחבר". ■
עוד תחום שהוא בליבי, ואני עוסק בו, זה השכבות החלשות וחיילים משוחררים שיוכלו לקנות בתים במחיר סביר. חייבים לקדם חוק שיסייע להם ואני רואה בזה שליחות גדולה".
אתה איש דתי?
"אני לא אוהב הגדרות, ואני לא מגדיר את עצמי איש דתי, אני איש מאמין. יש בי אמונה מאוד גדולה ואני מרגיש שיש בי גם רוחניות מאוד גדולה. לאורך כל חיי, אני מרגיש את ההשגחה ואת היד המכוונת. היו לי השגחות מאוד גדולות ומרתקות שגרמו לי להבין את נוכחותו של הקב"ה בעולמנו, זה גרם לי להבין שכל מה שגדלנו עליו בחילוניות האתאיסטית שלנו, הוא
לא לגמרי האמת. הרגשתי חיבור מאוד גדול לקב"ה.
בבית שבו גדלתי, פתאום להגיד 'אני מאמין' להניח תפילין ולהתפלל, זה ממש כמו לצאת מהארון. האכזבה של הורים דתיים שילדיהם יוצאים בשאלה, היא דומה גם בצורה ההפוכה. וזה היה מורכב מבחינה משפחתית".
מאיפה זה התחיל פתאום?
"האמת היא שדווקא אח שלי 'אשם' בזה. יום אחד סבא שלי נגלה לו בחלום. סבא כבר נפטר, והוא היה מחלוצי המחתרות, חילוני אתאיסט גמור. בחלומו, ראה אח שלי את סבא מגלגל נייר דבק על היד שבע פעמים. אח שלי לא הבין את פשר החלום. הייתי אז בכנס בווגאס, אחי התקשר אלי
י״ח באייר ה'תשפ״א
18 |
