Page 4 - גילוי דעת
P. 4
‘חיי ותן לחיות’, האמנם?
ממתק לשבת | הרב גבי קדוש - רב מועצה אזורית בני שמעון
אחראי לכפות את אורח חיי על סביבתי אך אני כן מצווה לפעול למען חברה מתוקנת ומוסרית בדרכי נועם, הסברה ושלום. צריך אני להרגיש החמצה ואפילו כאב שיש אנשים בתוכנו שמעוותים את החברה, שמזהמים את האוויר במעשיהם וגורמים לנמיכות מוסרית וצריך אני להתאמץ לשנות את פני הדברים ככל
יכולתי.
אין אני יכול לומר ‘חיי ותן לחיות’ במקרה שהחברה סובלת ומושפעת מהתנהגותו של השני. יש כאן אפילו אבסורד שבאמת ‘החברה’ באופן כללי רוצה לחיות באופן מסוים ובצביון מסוים אך היחיד מקלקל שאיפה חברתית זו ולכן ודאי כאשר אתה אומר ‘חיי’ זה בסדר אך כל זמן ש’החיי’ אינו סותר ופוגע ב’תן לחיות’ הציבורי, חברתי. ■
70% מהמשפחות בישראל מדווחות כי הקורונה עשתה להן טוב ברמה הזוגית והמשפחתית.
כעת, כשאנו חוזרים אט אט לשגרה בואו ונשמור על אותן אנרגיות חיוביות:
נשתדל להמשיך ולהשקיע יותר זמן בבן או בבת הזוג: בשיח, בעשייה משותפת, בזמן איכות.
נשתדל להמשיך ולהשקיע יותר זמן בילדים: בלימוד משותף, במשחק משפחתי, בארוחות משפחתיות
מושקעות, בטיולים.
התא המשפחתי ניצב ובנוי על הקשר החזק והאוהב שבין שני בני הזוג, ולכן חשוב כל כך עם החזרה לשגרה המלאה לשמר גם את האינטימיות שהייתה בתוך הבית. חשוב לדאוג להמשך הפינוקים הקטנים הגורמים לנו לחייך חיוך משוך על הפנים במשך היום, לצלצל מידי פעם רק כדי לשאול לשלום, להמשיך ולחזק את השיחות שהיו, לא לוותר על
זמן הזוגי האיכותי לבד.
כי כידוע: ישראל/ה לפני הכול.
■meezoog1@gmail.com
ולמסור נפשו ואם לא עשה זאת הרי זה חילל את ה’ [רמב”ם, מצוות עשה ט], אך יש סוג אחר לגמרי של קידוש ה’ וחילול ה’, פחות הירואי, והוא צורת ההתנהגות שלנו ברשות הרבים. חברה מושחתת הבנויה על עוולות, חוסר צדק, פריצת גבולות המותר והמקובל זה ‘חילול ה’’. חברה מתוקנת ומוסרית זה כבר
‘קידוש ה’’.
משמעות הדבר היא שלאדם בחברה יש אחריות כלפי החברה, אין האדם יכול לומר אחיה כפי שאני רוצה, אאפשר לחברי לחיות כפי שהוא רוצה, אם חלילה יש בצורת חיים זו ‘חילול ה’’. להיפך, אני מצווה לדאוג שיהיה ‘קידוש ה’’ בעולם, אני מצווה לדאוג לחברה
מתוקנת ובריאה.
מכאן להבהרה חשובה: אין מדובר, כביכול, במינוי אלוקי שנהיה ‘שוטרים’ ולכפות על סביבתנו את דרכנו. איני
הכותרת נשמעת אצילית, מכבדת, מכילה ותרבותית: ‘חיי ותן לחיות’, לכאורה באמת למה לא? כל אחד יעשה מה שלבו חפץ ובלבד שיכבד את דעתו וסגנון חייו של הזולת... אך באמת העניין צריך ברור ובמיוחד כאשר עסוקים באופי של רשות הרבים. האם יש לנו כיחידים חובה מוסרית, מצפונית וחברתית לדאוג כיצד תראה החברה שאנו חיים בה? האם אין עלינו אחריות לדאוג כיצד תתנהג החברה מסביבי,
חברי ובני משפחתי?
בפרשתנו מובא ציווי כללי האוסר עלינו ‘חילול ה’’ ומחייב אותנו ב’קידוש ה’’. נשמע גבוה מדי? ממש לא! אמנם יש מובן גבוה של קידוש ה’ במסירות נפש של האדם בזמן מלחמה למען הצלת ישראל או ארץ ישראל או בזמן שגוזרים עליו לעבור על אחת משלושת העבירות החמורות שאז מצווה הוא לקדש את ה’
ישראל/ה לפני הכול
כץ ולעניין! | שילה כץ | מנהל היחידה ללימודי חוץ גבעת ושינגטון, יועץ זוגיות ונישואין
מדינת ישראל יצאה (אני מקווה שאפשר כבר לברך ולומר זאת) ממשבר הקורונה אשר גרם לכולנו להתכנס בתוך הבתים עם המשפחה הגרעינית, להסתגר ולהימנע ממפגש עם אחרים ולהיות ספונים בתוך הבית הפרטי. ימים, שבועות וחודשים ארוכים משפחות חגגו שבתות וחגים רק בחיק המשפחה
המצומצמת: אבא, אמא וילדים.
עכשיו שאנו יוצאים אל ה”אור” אל החוץ, חשוב שכולנו נשמור וננצור את הרגעים המשפחתיים הללו כאבן דרך משמעותית בהתנהלות ובהתבגרות
המשפחתית.
אל יהי הדבר קל בעיניכם!
אנשים שהיו רגילים במשך שנים לצאת לעבודת יומם עם הזריחה ולחזור אחרי השקיעה מצאו עצמם מבלים שעות רבות עם בן/בת הזוג ועם הילדים מידי יום. כידוע, הרבה אנרגיות משתחררות בעת ריבוי אנשים, ולאחר שנה ניתן לסכם (כך רוב המחקרים מעידים) כי עברנו את משבר הקורונה באנרגיות משפחתיות חיוביות. ישנן כמובן משפחות שהקורונה לא היטיבה עימן, אך ע”פ המחקרים, רוב מוחלט של מעל
שר הביטחון וראש הממשלה החליפי, מר בני גנץ, אמר לאורך כל 4 מערכות הבחירות )וביניהן), באין סוף מסיבות עיתונאים וראיונות כי “ישראל לפני
הכול”.
אני רוצה לחדש ולומר כי לא רק ישראל לפני הכול, אלא שבפן הזוגי צריך לשים את “ישראל/ה (במלעיל) לפני הכול”.
כבר כתבתי באחד הטורים שלי על דברי
הגמרא “אין איש מת אלא לאשתו” (סנהדרין דף כב’ עמוד ב). לעיתים רק לאחר המוות האדם מבין פתאום מה היה לו כל חייו? מה הפסיד במות הקרוב ביותר אליו? כמה טוב היה להם ולא תמיד ידע/ה להעריך את הנפטר/ת
כראוי?
עכשיו שאנו יוצאים אל ה”אור” אל החוץ, חשוב שכולנו נשמור וננצור את הרגעים המשפחתיים הללו
כאבן דרך משמעותית בהתנהלות ובהתבגרות המשפחתית.
י״ח באייר ה'תשפ״א
4|
האם יש לנו כיחידים חובה מוסרית, מצפונית וחברתית לדאוג כיצד תראה החברה שאנו חיים בה?
