Page 14 - גילוי דעת

התעוררתי ממכות ברכב השכור שלי ומצפירות אימים של נהגים שנסעו לצידי. זכרתי רק שחשבתי לעצמי לפני שנרדמתי שלא נורא אם אעצום עיניים לרגע.. רק לרגע”, “אשתי היא ניצולת תאונה דומה עם נזקים לכל החיים”, “חמישה שבועות אחרי לידה שלישית, נסעתי עם התינוק למבחן באוניברסיטה, חזרתי בצהרים, שמש חורפית נעימה, התעפצתי, ראיתי את הרמזור מרחוק ואמרתי לעצמי שאעצור בתחנה שאחריו. נרדמתי ונכנסתי בגרר שהיה לפני ברמזור”, “לפני כשנתיים נרדמתי כשאני בנתיב הימני של כביש 1, הכביש התעקל ימינה וכל צד ימין התחכך בגדר. אשתי העירה אותי בבהלה. הילדה שלי מאחור הייתה מרחק סנטימטרים מפגיעה. זמן קצר אחרי זה אני קורא על בן 29 (כמוני
בזמנו) שנרדם וגרם למוות של 4”.
בחזרה לסיפור שלי, אז נרדמתי בכביש 6 והתעוררתי מההתנגשות עם הגדר בטיחות מימין, משם במהירות שיא חציתי את כל הנתיבים עד לגדר משמאל שהעיפה אותי למרכז הכביש כשהרכב מסתובב בטיל. תוך כדי ההלם ותוך כדי שהרכב מקווצ’ץ’ עליי שמעתי צפירה חזקה ובמראה ראיתי משאית שבדרך להיכנס בי. שם חשבתי שזהו, פה זה הסוף. בנס המשאית הצליחה לעקוף אותי ולעצור בצד. משם לבית חולים פוריה, מיון ועניינים. איכשהו, לא יודע איך, יצאתי מהסיפור בלי שום פגע לטווח ארוך ובנס גדול אף יותר בלי שפגעתי
במכונית או באיזו משפחה.
בסיומו של שבוע שכולו בסימן חשבון נפש לאומי לגבי שמירה על בטיחות וחיי אדם, שבוע שמצווה עלינו להביט במראה ולבדוק אם אנו עומדים ב”ו ִנׁ ְש ַמ ְר ֶּתם ְמאֹד ְלַנְפׁ ֹשֵתיֶכם”,אנימרגישצורךלכתוב לכם את הסיפור שלי ושל אחרים. אל תגידו “לי זה לא יקרה” אל תיקחו סיכון ואל תעלו על ההגה עייפים. לא משנה כמה שיטות תנסו עדיין תהיו “רוצח
בפוטנציה”!.■
ששמעתם איזה תשדיר של הרלב”ד ברדיו המזהיר מנהיגה תחת עייפות? אני אישית לא זוכר קמפיין שכזה אך אני כן זוכר אין ספור קמפיינים לגבי נהיגה תחת השפעת אלכוהול, פשע לא פחות גדול, אך הרבה
פחות נפוץ.
מן הראוי לדעתי שיהיו קמפיינים הנלחמים בשני המקרים הללו ולא רק באחד. שהלא מדינתנו הקטנה מלאה בנהגים כמו חיילים עייפים או מתמחי רפואה החוזרים ממשמרות בנות 26 שעות ומחקרים הראו כבר שנהיגה תחת עייפות דומה היא לנהיגה תחת השפעת אלכוהול. חסר גלגל? אני גלגל (הבנתם?!) אז החלטתי שבשביל להעלות מעט את המודעות אשתף ואכתוב על החוויה שלי. צייצתי את המקרה האישי שלי בטוויטר ולא עבר זמן רב מדי עד שהציוץ זכה למבול של שיתופים ושל תגובות שבכל אחת מהן נמצא סיפור על נס או אסון כזה או אחר. הנה חלק קטן מאד מהם: “אחות של ידידה שלי חזרה מהשבוע הראשון של הטירונות בנהיגה באוטו שלה. נרדמה. נכנסה עם הרכב בכל המהירות לתוך ההתחלה של מעקה הפרדה בין הנתיבים באמצע הכביש. כבר יותר מעשרים שנה היא שוכבת במיטה משותקת מהצוואר למטה”, “לפני שנתיים בפסח, אחרי יום של טיול, חזרתי מהצפון והקפדתי כל הזמן לדבר עם מישהו ולשתות קפה כל הזמן.בתחנת דלק בהרצליה, קניתי אספרסו חזק, ועליתי לכביש חמש באתי לקחת שלוק
מהקפה, ופתאום בום.
בחסד ה רק הגלגלים נתקעו באי תנועה שהיה שם בכביש, הצלחתי לעבור לימין לשוליים. יצאתי ובדקתי את אשתי והילד, כולנו היינו בריאים ושלמים. ופתאום תפסתי שהרגע שנרדמתי היה שניות, מהרגע שלקחתי את הקפה ביד, ועוד לא
הספקתי לקחת השלוק לפה.
רק בחסד השם אני היום חי נושם ובועט”, “לפני כעשרים שנה, באחד מרגעי השפל של חיי, חציתי תוך כדי שינה שמונה I-93 נתיבים מימין לשמאל בכביש
מבוסטון לניו-המפשייר.
ונשמרתם
יאיר איזנברג | אני כותב משמע אני חושב
צייצתי את המקרה האישי שלי בטוויטר ולא עבר זמן רב מדי עד שהציוץ זכה למבול של שיתופים ושל תגובות, שבכל אחת מהן נמצא סיפור על נס או אסון
כזה או אחר.
באחד מימי חמישי בחודש שעבר, בערך בזמן שהלילות פסקו להיות כל כך קרים והתחיל להיות נחמד לשבת בחוץ, ניצלנו את מזג האוויר הנעים וישבנו חבורה גדולה של חברים מהבית. באיזה שהוא שלב, אחד מהם סיפר בגאווה על כך שהוא נוהג גם כשהוא גמור מעייפות
ושיש לו שיטה ייחודית לא להירדם.
מה שהוא עושה זה לשים יד מחוץ לחלון, כך שכשהוא נרדם היא נופלת והוא מתעורר. חלק מהחברה צחקו וחלק אפילו חשבו שמדובר ברעיון טוב ואמרו שיאמצו אותו, אותי זה לא כל כך הצחיק ואמרתי לו שהוא “רוצח בפוטנציה”. מניסיון. לפני ארבע שנים, לאחר לילה כמעט ללא שינה ויום ארוך למדי, יצאתי לדייט במרכז הארץ. הדייט להפתעתי היה מוצלח ונסעתי רק ב5 בבוקר, חזרה לבית של ההורים בצפון. היום אני יודע שזה מטומטם, אבל אז? אז חשבתי שאני “גבר” ש”לי זה לא יקרה” הרי אני יודע להתמודד עם חוסר שינה. הרי בצבא היו לי ימים שלמים שהעברתי בלי לפגוש
את המיטה. אז חשבתי.
לקראת סוף כביש 6, אזור עין תות, נרדמתי על ההגה. עכשיו תתנו לי להרוס לכם כמה קונספציות- הייתי עם חלון פתוח, גם עם מזגן מקפיא הייתי, המוזיקה ברכב הייתה מחרישת אוזניים ואכלתי שוקולד וחטיפים כמו אישה בהריון. ועדיין ללא שום התעפצות כלשהי ובלי שום התראה מוקדמת, כביתי כמו אייפון שנגמרה לו הבטרייה. עוד אחזור לסיפור האישי שלי אך ברשותכם, ארצה לדבר רגע על חוסר המודעות לנושא. בסקר שנערך לפני מספר שנים, נמצא כי 70 אחוז מהישראלים הודו שנהגו תחת
עייפות.
עכשיו, נסו להיזכר מתי הפעם האחרונה שראיתם איזו פרסומת בטלוויזיה או
צייצתי את המקרה האישי שלי בטוויטר ולא עבר זמן
רב מדי עד שהציוץ זכה למבול של שיתופים ושל תגובות, שבכל אחת מהן נמצא סיפור על נס או אסון כזה
אואחר. ֿ
כ״ה באייר ה'תשפ״א
14 |