Page 13 - גילוי דעת

ביותר בתאוריה, אך קשים לביצוע: בכל מצב, יהיה איזה שיהיה, רע או קשה, יש למצוא נקודה חיובית כלשהי שבה ניתן לשמוח. תמיד בכל מצב צריך למצוא איזושהי נקודה טובה של שמחה, ולהודות עליה. ברגע שמתחילים להודות, מרגישים אהובים
ועטופים ואז מתחילים לחייך ולשמוח.
עסקתי במגוון רחב של תחומים בחינוך הפורמאלי והלא פורמאלי, והיה לי חלום ללמוד תחומים שלא מחויבים בחינוך. התחלתי ללמוד ליצנות רפואית והמשכתי לתיאטרון ולאימפרוביזציה וליוגה צחוק. לאט לאט זה הפך לעיסוק המרכזי
שלי, ללמד ולהפיץ שמחה.
המוח שלנו לא מבדיל בין חיוך וצחוק מכוונים, לבין כאלה שבאים באופן ספונטני. ברגע שצוחקים, גם אם מזייפים, הגוף משחרר הורמונים של שמחה שמשפיעים על מצב הרוח ועל ההתנהגות שלנו. אני מלמדת שיטות איך להכניס את עצמנו לשמחה. לדוגמא כשאני מבשלת לשבת, אני משמיעה מוסיקה טובה ומייצרת לעצמי מסיבה שמשמחת אותי, האנרגיות שלי בשמחה. אני כל הזמן משמחת את עצמי, אני מורחת על האצבעות שלי לק צבעוני, זה משמח אותי, ומשמח גם את מי שמסביבי. רואים את האצבעות שלי וישר מחייכים, וזה מידבק. בסדנאות אנחנו גם צוחקים בקול ומשמיעים
קולות זה משפיע”.
מה זה תיאטרון פלייבק?
“תיאטרון פלייבק הוא תיאטרון שיקוף בעזרת הקהל. שומעים סיפורים ומשקפים אותם, מציגים את הרגשות והמחשבות. כדי להגיע לשמחה צריכים לתת מקום לכל הרגשות. הפלייבק מאפשר לתת מקום לעומק הרגשות. מקשיבים, ואח”כ מפתחים את הסיפורים. באחת הסדנאות מישהי שתפה שכשהייתה כלה צעירה, חשבה שחמותה לא אוהבת אותה. ובשבת חתן אחת הדודות שאלה את החמות למה הכלה לא קמה לעזור, והחמות מיד ענתה, ‘היא כלה אינה צריכה לעזור. לא עכשיו ולא במשך כל השנה’. מיד הכלה הרגישה אהובה יותר, עטופה. עולם הפלייבק מאפשר לנו לספר סיפור ולראות אותו בצורה מיוחדת ובו
מנעד רגשות גדול של צחוק וגם עצב”.
איך התמודדת עם הקורונה?
“הקורונה היא מבצע קשה, לא היה פשוט, אבל קהילת היוגה צחוק הפעילה סדנאות צחוק גם בזום, וגם בלייב בפייסבוק. לעצמי חיפשתי את הטוב, אני גרה בקומה שישית. בקורונה הפכתי את המרפסת שלנו לגינה יפה ובה הרבה פרחים ועציצים, זה מאוד שימח אותי. דבר נוסף, כל הזמן הקפדתי להגיד תודה על מה שיש. ויש, הרבה. הבת שלי אומרת עלי שאני אופטימית
חסרת תקנה, תמיד מחפשת לראות את הטוב”.
את אוהבת את פורים?
“ודאי, כמי שמתעסקת בצחוק ובתיאטרון, יש לי הרבה מאוד אביזרים ותחפושות. הבית משמש גמ”ח תחפושות לילדים ולנכדים. חודש אדר הוא חגיגה מאוד גדולה של שמחה, בשבילי זה כיף גדול”.
ציפי סולימן בת 59 אמא לארבעה, סבתא לשמונה מנתניה. מנחת סדנאות צחוק ותיאטרון פלייבק. היא מלמדת טכניקות להעלאת מצב הרוח, הגברת החיוניות ואנרגיות של עשיה מתוך שמחה, בכל
אני כל הזמן משמחת את עצמי, אני מורחת על האצבעות שלי לק צבעוני, זה משמח אותי, ומשמח גםאתמי שמסביבי. רואים את האצבעות שלי וישר מחייכים, וזה מידבק.
תחומי החיים.
“בסדנאות, שאני מעבירה אני משתמשת בתרגילים כדי להפעיל את רפלקס הצחוק. אנחנו רוקדים, שרים וקצת משתטים. בסוף הסדנה נצא עם כלים שילמדו אותנו כיצד להכניס את הצחוק לחיינו, כיצד לחוות את המציאות מתוך שמחה וליצור
אנרגיה חיובית בסביבתנו”.
המוח שלנו לא מבדיל בין חיוך וצחוק מכוונים, לבין כאלה שבאים באופן ספונטני. ברגע שצוחקים, גם אם מזייפים, הגוף משחרר
הורמונים של שמחה שמשפיעים על מצב הרוח ועל ההתנהגות שלנו.
איך הגעת לעיסוק בשמחה?
“את עניין השמחה בחיי ירשתי מאבא שלי שהיה בן אדם שמח שהופך כל טרגדיה לקומדיה. אבא תמיד היה מסתובב בחיוך ובאמתחתו בדיחה טובה. כשהזדקן והייתי הולכת איתו לטיפולים רפואיים בבתי חולים, תמיד הוא האיר פנים לצוות וצחק איתם. כשאדם מאיר פנים ומגיע עם חיוך הוא גם מקבל חזרה את אותו יחס.הפכתי את השמחה לדרך חיים, כשאתה מחייך אל העולם,
העולם מחייך אליך חזרה.
אני מאוד אוהבת את הסיפור ‘פוליאנה’, סיפור מקסים על ילדה שמילת המפתח שלה היא ‘שמחה’. את חייה מלווה משחק המכונה בפיה משחק השמחה. את ה’משחק’ המציא אביה, אשר נסה לעודד אותה ולרומם את רוחה בתנאי חייהם הקשים. כללי המשחק הם קלים ופשוטים
| 13
י״ד אדר ה'תשפ״א