Page 14 - גילוי דעת
P. 14
מה היה חלום הילדות שלך?
“רציתי להיות רקדנית בלט. (למדתי בלט עד כיתה ח’). לפני כמה שנים נכנסתי לשיעור בלט, ואחרי כעשרים דקות הבנתי שאני כבר לא רוצה להיות רקדנית בלט. איזה כיף זה עבר לי! יש לי מלא חלומות אחרים. בין היתר שהספרים שאני
כותבת יצאו לאור...”
איך התמודדת עם הקורונה?
“בסגר הראשון נפלתי. גם פיזית (שברתי אצבע והייתה לי כתף כאובה כחודש וחצי) וגם עסקית (התבטלו רוב סדנאות אדר). ברוך ה’, יש לי תמיכה רבה מהבית (שמונה ילדים ובעל של זהב). ועברנו את זה. בסגר השני שוב ראיתי שאני דועכת, שאלתי את עצמי, בתוך כל מה שלא בא לי, מה בכל זאת כן? והתחלתי לאפות לחם מחמצת. כל תנועה קטנה לעשיה חיובית היא חשובה. כמו שאומר רבי נחמן: גם מעט זה טוב. בתקופה האחרונה העברתי כמה סדנאות ‘מבסוטה מהחיים’
בזום, ומתברר שזה הכלי האהוב עלי!”.
יעל שושני, אמא לשמונה, נשואה לבועז וגרה בשבות רחל. עובדת כאשת קריאטיב
ודיגיטל, ובעלת “מבסוטה”.
כמי שמתעסקת בשמחה, פורים החג
מה זה מבסוטה, מה את עושה בעצם?
“אני מנטורית לשמחת חיים. מדריכת טיולים במחוזות האור. נותנת כלים פרקטיים לאנשים איך להוסיף המון רגעי שמחה לחיים. המשתתפים בסדנאות ובמפגשים מספרים על שינוי תפיסה, מפתחים יכולת להבחין יותר בטוב ולשמוח
ביומיום שלהם”.
מה עשית לפני ואיך הגעת לתחום?
“התחלתי במסע אל השמחה כבר בתיכון. הייתי תרפיסטית באמנות ואחר כך גננת, ותמיד חיפשתי דרך ‘לתקן לי את החיים’. ידעתי שאם אני לא אעשה שינויים אני אהיה מרירה ומלאת ביקורת, ואחריב לעצמי את הנישואים ואת ההורות. אחרי שגיליתי את עולם הליצנות הרפואית והיוגה צחוק, נפתחה בפני דלת, הרגשתי חופשיה יותר לבטא את עצמי, לאלתר ולשמוח. התחלתי ליישם מה שלמדתי בבית והפכתי להיות מנטורית ומאמנת/
מרפאה הוליסטית לשמחת חיים”.
היית ילדה שמחה?
“הייתי ילדה שמחה ויצירתית וגם ילדה סופר- רגישה שלוקחת הכול ללב ונפגעת בקלות. כך שחוויתי דרמה של עליות וירידות קיצוניות
במצבי רוח”.
את מגדירה את עצמך אישה שמחה?
“ההתמודדות הבסיסית עם מצבי רוח קיימת גם היום. לכן כל כך חשוב לי להיות מחויבת לשמחה בחיי. אז בגדול, כן, אני אישה שמחה. ככזו אני חווה את כל מנעד הרגשות. היום אני יודעת לתת לרגשות לעבור דרכי ולא להיבהל מהם, לא מעצם ההרגשה ולא מהעוצמה שלהם. וכשעובר דרכי משהו שלילי, אני יודעת להחזיר אחריו את ההגה
אל הטוב והמשמח”.
את תמיד לבושה בצבעים, זה קשור לעיסוק או שתמיד היית כזאת?
“אוהו... זה חומר לכתבה שלמה. צבעים תמיד היו חלק ממני, כאומנית. הצבעוניות בלבוש צמחה יחד עם השמחה. גיליתי כמה צבעים עושים לי טוב, התחלתי להרשות לעצמי להכניס יותר ויותר צבע למלתחה ושרשראות מגניבות, צבעוניות וגדולות. ועכשיו אני גם מפתחת שיטה צבעונית לחיים שמחים, שיטת ריפוי שהתחלתי להשתמש בה. אני מבסוטה שהלבוש הצבעוני משמח לא רק
אותי אלא את כל מי שרואה אותי”.
לסיום: שמחה היא מצרך חיוני לכל השנה, לא רק לחודש אדר, אבל כשנכנס אדר מרבין בשמחה ונזכרים עד כמה כיף להיות בשמחה. ■
האהוב עליך?
“תמיד אהבתי את פורים כי אני אוהבת לשחק ולהתחפש ולהביע דרך התחפושת חלומות או שיגעונות. השנה אני מתחפשת למדריכת זום-
בה”.
יש לך טיפ איך מלמדים ילדים להיות
“דוגמא אישית ומודעות!! ברגע שההורים מחליטים לשים דגש בשמחה, אז הילדים מבינים שאפשר לצחוק על כיור מלא כלים, אפשר לקחת בקלות את הדרמות של החיים... לפעמים אחרי סצנה של התפרצות של מתבגר/ת אצלי אני הופכת להיות קריינית חדשות: הרגע צפיתם בחלק
מהמופע גיל ההתבגרות שהוגש לכם בחסות... אני חושבת שכאשר אנחנו כהורים משקיעים בעצמנו, ומטעינים את עצמנו לאורך היום בדברים שמשמחים אותנו (אני למשל רוקדת כל בוקר) הרבה יותר קל לנו והילדים ישר מתחברים
לאנרגיה השמחה שלנו”.
שמחים?
מה את עושה כשאת עצובה או עובר עליך
אפשר ללמוד להיות שמח?
יום קשה?
“וואלה צודקים! שמחה זה בטבע שלנו. נולדנו ככה. תסתכלו על תינוקות, כמה הם שמחים ושלווים. השמחה נמצאת בתוכנו כל הזמן, רק צריך לפעמים לפנות קצת משקעים והתנהגויות אוטומטיות ולתת לה לזרום החוצה. הכלים שאני מלמדת מאפשרים לגלות את השמחה הטבעית
ולהעצים אותה”.
איך את מזהה אנשים שמחים?
“אנשים שמחים פתוחים לספר את מה שעל ליבם. דווקא כאלה ש’אף פעם לא מקטרים על שום דבר’, הרבה פעמים חוסמים את הרגשות שלהם, ולא חווים את העוצמה של הרגשות, לא השמח ולא הכואב. אצל אנשים שמחים יש חיוניות והתלהבות וכמובן אנשים שמחים מרבים לחייך. זה עובד גם הפוך: ככל שמחייכים יותר, שמחים יותר (נבדק מחקרית!)”.
מה את עונה לסקפטיים שאומרים שאי
טיפ לשמחה:
“משחק שאני אוהבת לשחק עם עצמי – אני אומרת לעצמי כמה פעמים ביום: איזה כיף! ואז מחפשת מה כיף לי.
“אני מאוד מאמינה בדברי המלך שלמה: ‘צרה בלב איש ישיחנה’. יש לזה כמה פירושים ובכולם אני משתמשת.
שיח: אני משוחחת על מה שעבר עלי, ומנסה לקבל בהירות.
ביטוי: אני מבטאת את מה שאני מרגישה בכתיבה, בציור או בריקוד. בוכה לפעמים. נזכרת זה משהו שעובר דרכי כרגע, ולא בא לחופשה שנתית.
מבט אחר: אני מסתכלת על הקושי בזום אאוט, קולטת שיחד עם זה מקיף אותי מלא מלא טוב, ומקבלת פרופורציות”.
י״ד אדר ה'תשפ״א
14 |
