Page 29 - גילוי דעת

סיפורים מחייו של
הרב אברהם יצחק הכהן
דמותהחמ"דתשפ״א קוק, הרב הראשי האשכנזי
הראשון בארץ ישראל
ג. הרב משה צבי נריה תיאר מהלכים שלמים של “פורים תורה” שהרב היה אומר באריכות בסעודת פורים.
ומכל אלה אני עושה חשבון: נניח שלכל ילד הוא היה מקדיש רק שתי דקות, נכפיל ב300, ונגיע ל10 שעות! נוסיף את הלימוד הלילי הנ”ל, קריאות המגילה, התפילות, השאלות שהיו מגיעות כל יום, דברי התורה בסעודה, משלוחי המנות, קבלת האורחים, מתנות לאביונים, מאיפה לוקחים את הזמן הזה,
והכל בתוך יום אחד?
תירוץ הקושיא מצוי בתיאור של אהוד מנור על הימים שבהם “השמש לא מיהר, [כי] אנשים אמרו שלום, חבר היה חבר”. ומה המקור הקדום לרעיון זה? “שמש בגבעון דום” של יהושע, כמובן. חז”ל אמרו שגם במלחמת עמלק, משה העמיד את השמש לפני ששקעה. שמעתי מהרב אביגדור נבנצל, רבה
מתנה מקורית ויקרה לפורים
של ירושלים העתיקה, שמהחשבון בפסוקים יוצא שמלחמת עמלק, “ויחלוש יהושע את עמלק”, התרחשה בכ”ח אייר! אז אולי בנס ההוא טמון סוד הזמן. בלי נס, קשה להבין איך בשישה ימים אפשר להספיק לשחרר את ירושלים, וגם את מלוא מרחבי סיני, יהודה,
שומרון, חבל עזה ורמת הגולן...
אבל האם אפשר ‘להזמין’ נסים? מהי משמעות העמדת השמש עבורנו? לבי אומר לי שההספק הנסי של הרב קוק בכל ימיו קשור ישירות, למרות האבסורד, לנתינה מזמנו לילדים ולכל אדם. מול עמלק, תמצית הרוע האנושי, ניצב עם ישראל עם בשורת הטוב האנושי, ומשיג את חירות הזמן, עוצר את מרוצת השמש עם “איש לרעהו ומתנות (זמן) לאביונים”. עם ‘חבר היה חבר’ נוכל גם
אנחנו ‘להאריך’ ימים...■
האם גם בשעון שלך יש נזילה תמידית? איך מוסיפים ליום, ולו שעה אחת בלבד? נעקוב אחרי הרב קוק ליממת פורים, ואולי נגלה את
הסוד לפתרון מצוקת הזמן:
א. שמעתי מהרב שלמה גורן שהרב קוק אמר לו: אמנם עיקר מצות השתיה היא ביום הפורים, אבל אני שותה כוסית גם בליל פורים, יושב ללמוד, ואז מתחדשים החידושים
הטובים ביותר שלי בכל השנה!
ב. הרב שלמה זלמן אויערבך סיפר על מחזה מופלא, שבו בכל פורים היו באים בני הרבנים ותלמידי החכמים בירושלים, מביאים לרב קוק משלוח מנות, וכל אחד היה אומר חידוש תורני שהכין. כילד, הוא היה מגיע בכל שנה, ומתרגש מאד לקראת אמירת החידוש לפני הרב. אם אינני טועה, הוא העריך שהיו מגיעים כשלוש מאות ילדים במהלך הפורים. תיאור
דומה שמעתי מבני רבנים מאותו דור.
החזן מאיר דורפמן, מספר על הרב קוק מרצה ב'המקום' ת"ל אביב, מחבר 'פעמיים באהבה' וסדרת ה'מרבדים' meirdorfman@gmail.com
לסלק את העצב
היא לא באה. תמלאי את הראש שלך בעשייה.
ולגבי השמחה, הכול טמון במילים: תודה ובבקשה.
ממליץ לך להתחיל לתרגל אמירת תודה. תתרגלי את העין הטובה שלך להסתכל על העולם באור חיובי. תודה לה’ על כל מה שהוא
נותן לי, תודה להורים שלי ועוד...
אנשים היום חיים בתחושה שהכול מגיע להם. אנשים דורשים ומצפים, ואם לא מגיע, הם כועסים. עלינו לשנות את הגישה, אף אחד לא חייב לנו כלום, עלינו להוריד ציפיות ולהתחיל לבקש. נגלה שבאמת אנחנו מקבלים כל הזמן והרבה! ואז אנחנו מבינים כמה חסד הקב”ה
עושה איתנו וזה גורם לנו לשמוח.
בהצלחה! אלעד.■
נשארים בסבל, זה נותן להם תחושת נוכחות, תשומת לב מהסביבה, אני עצוב=אני קיים. אנשים מנציחים את הסבל ולא דואגים לנסות
לקום ולהתגבר.
בררי עם עצמך האם העצבות באה מכאב או מסבל שאת ממציאה?
יש לנו בחירה חופשית ואנחנו צריכים לקבל אחריות על החיים שלנו ולקום מהסבל!
הקב”ה לא רוצה שנסבול! אם תחליטי להיות עצובה – תישארי כך. לכן: 1. תחייכי. רק תזוזת הפנים לחיוך כבר משחרר
הורמונים טובים בגוף.
2. תזיזי את עצמך. להישאר במיטה לא ישמח אותך. תתעמלי, תזוזות הגוף ישחררו הורמונים טובים שיביאו לשמחה.
3. תמצאי משהו לעשות. כשיש זמן פנוי לחשוב – העצבות נכנסת, אך כשעסוקים
שאלה:
פעמים רבות תוקף אותי עצב פנימי. הוא גורם להרגשה רעה ולמחשבות לא טובות. איך אפשר להתמודד איתו? איך יודעים ממה הוא נובע? ואיך אפשר להיות שמחים באמת?
תשובה:
תודה לרב מאיר בזק ולרבנית אהובה צוקרמן שמהם למדתי על הגישה הזו:
עצב יכול לנבוע מכאב ומסבל. כאב הוא רגש נובע מהמקרה עצמו, כמו למשל מאכזבות שחווינו. רצוי שכל פעם שאת עצובה תבררי מהו מקור הכאב. הכאב הוא אמיתי והדרך להתמודד איתו היא קודם כל לקבל אותו
ולתת לו מקום.
הסבל הוא הסיפור השקרי שאנחנו מספרים לעצמנו, וככה אנחנו נשארים בתוך הבוץ של עצמנו. אנשים מושכים את הכאב עד שהוא נהפך לסבל ולרחמים עצמיים. אנשים
כדי להצטרף לקבוצה השקטה שלחו הודעה 050-7813049
בפרויקט משיב נפש בינישי”ם ומדרשיסטיות נותנים מענה אנונימי וחינמי בעזרת קבוצות ווטסאפ לכל שאלה שמעניינת את בני ובנות הנוער. מרגישים שיש לכם משהו לברר? אנחנו כאן בדיוק בשביל זה!
בני נוער שואלים
פרויקט משיב נפש
י״ד אדר ה'תשפ״א | 29