Page 16 - גילוי דעת
P. 16
להסיר את המסכות
אודי טנא |אודי טנא יועץ תקשורת ומנהל משברים בעל חברת טנא תקשורת
תקופת בחירות הפכה להיות נוהל שבו מעמעמים מסרים כדי שלא לפגוע בקהל בהצבעה פוטנציאלית אך מגיע לנו פוליטיקאים שלא רוצים להתחפש יותר.
תקופת בחירות הפכה להיות נוהל קבוע שבו מעמעמים מסרים כדי שלא לפגוע בקהל בהצבעה פוטנציאלית. בכל זאת מגיע לנו שתהיה יותר אידיאולוגיה
ופחות סיסמאות.
אפשר כמובן לחלוק על נשיא ארה”ב היוצא טראמפ וסגנונו הייחודי, אך בדבר אחד הוא הצליח בוודאי: לייצר מערכת פוליטית שלא מפחדת להסיר מסכות ולשחוט פרות קדושות. נכון, אי אפשר תמיד ללכת עם גישה זו ויש פעמים רבות שצריך ללכת בין טיפות הדיפלומטיה, אך כל זה טוב ונכון בימים שבהם הפוליטיקאים שלנו לא עומדים לבחירות הציבור. אנחנו צריכים לצפות מהם לפחות בתקופה זו להגיד לנו מה באמת הם רוצים לעשות ומה הם יקדמו.
דווקא בפורים, בזמן שבו כולם שמים מסכות הגיע הזמן שהפוליטיקאים שלנו ייחשפו ולא יפחדו לעמוד ולהשמיע את דעתם. “כן ביבי או לא ביבי” זו אינה גישה שאיתה יש ללכת למערכת בחירות. ריבונות ביהודה ושומרון וכן בדרום, טיפול בבעיות הכלכליות עקב הקורונה והיחס לאיראן הם רק כמה מהנושאים שחייבים לשמוע עליהם בכל מערכת בחירות ובוודאי במערכת בחירות זו. אחרת נמצא את עצמנו חלילה שוב עם פוליטיקאים שבחרו להישאר בתחפושת
לאורך כל השנה כולה.■
די להסתכל ברשימות המועמדים בכמה מהמפלגות כדי להבין זאת. לא בהכרח שהאנשים נבחרו על פי התאמתם לפוליטיקה אלא בעיקר לפי הדמות שאותה הם מייצגים. כמעט כל רשימה לכנסת ביקשה להציב אצלה במקום ריאלי, נציג דתי, בן מיעוטים, איש צבא בכיר, יוצא ממדינות חבר העמים או בן העדה האתיופית. ברור, שבכל אחד מהמגזרים יש אנשים מעולים, אך נראה שהבחירה בהם הייתה בעיקר לפי השתייכותם לקהילה מסוימת אשר “סוגרת פינה” למרכיבי הרשימות ופחות בוחנת את כישוריהם והתאמתם לחיים
הפוליטיים.
ברשימת “הליכוד” שריינו בבחירות האלה את גלית דיסטל המוערכת כנציגה נשית, את ח”כ אופיר סופר הדתי (כחלק מהדיל עם מפלגת הציונות הדתית) וכן מועמדים מהמגזר הערבי והרוסי. ברשימת “ימינה” דאגו להציב, כמה אנשי צבא במקומות ריאליים, אישה בעלת מוגבלות וכן ראש עיר מהפריפריה. כך גם ברשימת “תקווה חדשה” וכך כמעט בכל הרשימות
המועמדות לכנסת.
מגיע לנו שיהיו פוליטיקאים שלא רוצים להתחפש יותר. כאלה שלא מפחדים ללכת עם האמת שלהם עד הסוף ולא מנסים לאחוז את החבל משני קצותיו.
את חג הפורים שעבר, כולנו עוד חגגנו בבתי הכנסת ברוב עם הדרת מלך. אמנם התחילו להגיע ידיעות כאלה ואחרות על נגיף מסתורי מסין והוא מסוכן מאוד, אך בפועל לא נתנו לו להפריע לנו בחגיגות החג. מפורים שעבר עד יום הפורים הזה, הבנו עד כמה העולם השתנה ועד כמה החיים שלנו התהפכו לחלוטין. לב ליבו של חג הפורים הוא “ונהפוכו” אך לא לנער הזה פיללנו. פתאום הולכים
במסכה בכל יום ולא רק פעם בשנה.
רצו הפוליטיקאים שלנו ושוב גררו אותנו למערכת בחירות. רק שזו הפעם מדגישה ביתר שאת את התחפושות שעטו על עצמן ראשי המפלגות שלנו. אין כבר אמת, אין כבר מצע מסודר, הכול סובב סיסמאות בחירות רדודות במטרה לגרוף רווח פוליטי רגעי ומבלי לתת תכנית עבודה מסודרת איך להוביל את ישראל קדימה. מערכת הבחירות הזו שוב מתכנסת לשאלת ההתאמה של ראש הממשלה ותו לא. אני תוהה איך הגענו למצב שבו כמעט כל המפלגות שלנו מבקשות שנבחר בהן מבלי לפרסם תכנית סדורה, מה הן מתכננות לעשות ביום שלאחר הבחירות. האם הפוליטיקה הפכה להיות הצגה אחת גדולה שבה מי שלובש תחפושת מיוחדת יותר הוא זה שזוכה לאמון הציבור? התשובה ברורה
– אכן כן.
י״ד אדר ה'תשפ״א
16 |
