Page 28 - גילוי דעת
P. 28
נחמו נחמו עמי
ענת גופשטיין | מיומנה של מטפלת
היא שהקב”ה לא מעמיד אדם בניסיון שהאדם לא יוכל לעמוד בו. חשוב שנאמין שיש לנו את הכוח לעמוד בניסיון, מכיוון שהקב”ה אינו בודק “קנקנים רעועים”. כאשר אדם מודע לזה, הוא שואב עידוד ויכולת העמידה
בקושי מתחזקת.
ברגעים כואבים אלו, נותר לנו רק לבקש מהקב”ה שירחם עלינו ויוציאנו מאפילה לאורה משעבוד לגאולה, וכדברי הנביא “נחמו נחמו עמי, דברו אל לב ירושלים
קראו אליה”.
במירון, שלט גדול שהוצב במקום, ועליו נכתב “וחרבן ביתך הגדול לא שכחנו”. השבוע, אנו חוגגים את יום ירושלים, ונזכרים בקריאתו של מוטה גור “הר הבית בידינו”. מאז, ממשלות ישראל לדורותיהן, התקפלו בפני הוואקף המוסלמי, ונהגו במקום בפחדנות לאומית. התרגלנו לחורבן ולא לבניין.
בשיבת עם ישראל להר הבית ובבניין המקדש, בידינו במהרה בימינו, ננוחם – ויאמר ה’ לצרותינו ד’.■
ועוד דוגמה לכך היא הריון תאומים, שנושא ברכה כפולה אך גם זוקק מעקב מוקפד יותר ומלווה בסיכונים גבוהים וצפיפות תוך רחמית ואתגרים בחינוך של שניים שהבליחו יחד לעולם. כמה מחשבה נצטרך להשקיע כדי לשמור על הייחודיות של כל אחד משניים, שהם
ביחד אבל כל אחד גם לחוד.
וכך הוא בכל הברכות שבתורה, בכל הברכות שבחיים. אין טוב בלי קצת, קצת יותר או קצת פחות, קושי או טרחה. “גם את זה לעומת זה עשה הא-לוקים”. התמונה הכי מוחשית למציאות דואלית זאת מופיעה בהפטרה בפרשת אחרי מות. וכך כותב הנביא: “הנה ימים באים נאום ה’ וניגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה”, צפוף צפוף בשדה. הוא חורש וחורש וכבר הגיע זמן קציר מרוב יבול. הוא דורך וכבר הגיע זמן
למשוך בזרע.■
ומחשבותי ממחשבותיכם”.
כאשר שמעתי על האסון, ניסיתי להבין את המושג “אמונה” בשעת משבר. נזכרתי בדבריו של הרב קולימוס שפירא, בספרו “אש קודש”, בדברים שאותם כתב מהגטו: “באמת מה מקום לקושיות חס ושלום לשאלות. הן אמת שייסורים כמו אלה שאנו סובלים עתה, באים רק לכמה מאות שנים, אבל מכל מקום איך נרצה להבין את מעשה ה’ אם גם קלח אחד של עשב שעשה ה’ לא נבין. ומכל שכן שנפש לא נשיג ומכל שכן מלאך
וכל שכן את דעתו יתברך”.
הכאב קשה מנשוא, ובכל זאת, יש להתמודד עימו.
לא קל לשהות בחוסר האונים ולהבין שיש דברים שאינם בשליטתנו; מציאות שאנחנו לא יכולים לשנות אותה, ולכל היותר יכולים לבחור את התגובה שלנו ודרכי ההתמודדות עימה. עלינו להכיר את כוחות הנפש הטמונים באישיותנו, המאפשרים יכולת התמודדות ועמידה בקשיים האישיים והלאומיים. הנחת היסוד שכל אחד מאתנו צריך להפנים,
קשה למצוא נחמה אחרי אסון גדול כל כך. יהודים צדיקים, מלאי אמונה ודבקות בה’, שבאו בסך הכול להתפלל
– מצאו את מותם בדרך טרגית.
השנה, הייתי במירון. ראיתי את התפילות, התחינות והבקשות. נשים וילדים עומדים בצפיפות רבה ומתפללים, וממתחם הגברים, השירה בוקעת עד לב השמים. כשעה לפני האסון, יצאתי משם, מבלי יכולת לדמיין מה יקרה בקרוב. אני מודה לה’ שהלכתי ולא נכחתי בזמן האסון וראיתי
את המראות הקשים של המוות.
הלב עדיין מסרב להאמין. מקום של דבקות בה’, ואמונה תמימה הפך ברגע אחד לגיא ההריגה. הלב נחמץ למראה שירת “אני מאמין”, דקות לפני שעשרות נשמות טהורות, עלו כעולה תמימה לפני ה’. איך אפשר להבין? ואיך אפשר
להתנחם?
נסתרות דרכי ה’, כדברי הנביא ישעיה: “כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאום ה’. כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם
לא מאמינה בניסים
ד"ר חנה קטן | רופאה גניקולוגית, מומחית לפריון, מרצה וסופרת
ופתיחת עונת הזריעה בתחילת החורף. אבל כאשר כמויות היבול אדירות – אין הפסקות, יש לחץ, משימה אחת “משיגה” את המשימה הבאה, יש חפיפה, ואין זמן לנוח... וזו בעיה. בעיה? כן, גם בעיה קטנה היא לפעמים בעיה, אף על פי שהיא טובעת בתוך הברכה האדירה של היבול
הענק שמכסה אותנו עד בלי די.
וכן בהמשך הברכה: “ּו ָפ ִני ִתי ֲא ֵלי ֶכם ְוִהְפֵריִתי ֶאְתֶכם, ְוִהְרֵּביִתי ֶאְתֶכם”.יש כאן הבטחה להשגחה פרטית (“ופניתי אליכם”) שבעקבותיה נזכה לברכה מיוחדת של פרייה ורבייה. אכן זו ברכה עצומה. וזאת תכלית ההגשמה של האדם בעולמו. אבל אין ספק שהרבה ילדים זה גם הרבה עבודה, הרבה טרחה, הרבה קימות באמצע הלילה וגם מאמץ כלכלי לא פשוט... אז הברכה הזו היא ברכה נפלאה, אבל היא גוררת עמה דרישות למאמץ והשקעה יותר מהמינימום למשפחה שיש בה “ילד וכלב”...
גם בעיה קטנה היא
אני לא מאמינה בניסים. כשמטופלת
מספרת בשבחו של תכשיר פלא “טבעי”
שמשפר זרימת דם, קוצר נשימה, לחץ
לפעמים בעיה, דם גבוה, אנמיה, כאבי פרקים, דלקות מעי ועוד כהנה וכהנה, כאשר הוא לא
מסב שום נזק לגוף, אני תוהה עמה אם אכן זה אפשרי.
אף על פי שהיא טובעת בתוך הברכה
הרי אין דבר מושלם חוץ מריבונו של
האדירה של עולם. אין דבר שהוא טוב ללא רע, ואין היבול הענק רע ללא טוב. אנחנו חיים בעולם שיש בו שמכסה אותנו מורכבות. וכך אפילו במצבים שנושאים עמם ברכה גדולה. התורה מדגישה את זה
בברכה המקדימה את התוכחה: “ ְו ִה ִּׂשיג
ָל ֶכם ַּד ִיׁש ֶאת- ָּב ִציר, ּו ָב ִציר ַי ִּׂשיג ֶאת-
ָזַרע... ַוֲאַכְלֶּתם ָיָׁשן,נֹוָׁשן; ְוָיָׁשן, ִמְּפֵני
ָח ָדׁש ּתֹו ִציאּו”.
לכתחילה יותר נוח ונעים שיש הפסקה בין סיום עונת הדישה של מיני הדגן לתחילת עונת הבציר בסוף הקיץ, והפסקה נוספת בין סיום הבציר של הקיץ
עד בלי די.
כ״ה באייר ה'תשפ״א
28 |
לא קל לשהות בחוסר האונים ולהבין שיש דברים שאינם בשליטתנו;
